נחיתה בוורשה - היום הראשון

30/05/2016

הנחיתה בורשה לאחר לילה במטוס מלווה בהתרגשות ובחששות לקראת הבאות. לא מדובר פה בטיול. התארגנות מהירה ורועי המדריך כבר עושה לנו היכרות עם הצוות שילווה אותנו בימים הקרובים: גי'ן דוברה כריס", ג'ין דוברה מריאן" ואנחנו כבר פותחים בפולנית שוטפת עם כריס המדריך הפולני ומריאן נהג האוטובוס, שבדרכו, הכל כך פולנית, עוטה כפפות בד על ידיו ולוקח מאיתנו את המזוודות, אחת אחת, לאחסון בבטן האוטובוס.

התחנה הראשונה היא בית הקברות היהודי בוורשה שממוקם ברחוב אוקופובה והוא אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים בעולם, ומאחרוני בתי הקברות היהודים הפעילים בפולין.

שטחו של בית הקברות, שפועל למעלה מ- 200 שנה הוא כ-330 דונם ובין כ-200,000 המצבות הפזורות בו בו ניתן לאתר דמויות מפתח מההיסטוריה של יהדות פולין ויהדות העולם וגם קברי אחים של יהודים מתקופת הגטו – רבנים, אנשי רוח וסופרים ומנהיגי הקהילה והמרד בתקופת השואה.

בעזרת ההסברים של רועי, והמצבות עליהן הוא בוחר להתעכב, אנחנו נחשפים לחייהם של יהודי פולין. אנו לומדים על קהילה שמצאה ארץ שלאורך תקופות ארוכות פתחה את שעריה ליהודים, ורבים מהם ראו בה את ארצם וגילו הזדהות עם הלאומיות הפולנית. אחת הדמויות הבולטות, שמדגימה היטב את הדילמה בין הזהות היהודית והפולנית היא מארק אדלמן. אדלמן, ממנהיגי ה"בונד", תנועה יהודית סוציאליסטית, שהיתה התנועה הפוליטית הגדולה בפולין ערב המלחמה, היה סגנו של מרדכי אנילביץ בארגון אי"ל ("ארגון יהודי לוחם"), שהוביל את מרד גטו ורשה. לאחר ששרד את השואה המשיך אדלמן להתגורר בפולין כל חייו והיה לדמות נערצת בארצו. על אף השמדת יהדות פולין הוא המשיך להאמין בחיים יהודיים דווקא בפולין.

על הד"ר אדם גולדשמידט, שעל יד מצבתו אנחנו מתעכבים, מספר רועי כי הגדיר את עצמו "100% יהודי ו- 100% פולני" (ספויילר: זכרו את השם נחזור אליו ביום האחרון).

הפסקת הצהרים עושה לנו היכרות עם המארז שילווה אותנו בכל השבוע - קופסת האוכל! לחמניה עם גבינה צהובה, לחמניה עם סלמון, בננה, תפוח, שתיה וממשיכים בדרך.

הסיור בגטו ורשה חושף עוד עובדה על העיר ורשה - מדובר בעיר משוחזרת. העיר נהרסה לחלוטין ע"י הגרמנים לאחר התקוממות פולנית ונבנתה מחדש לאחר המלחמה. מגטו ורשה לא נותר כמעט זכר פרט לשרידי חומה ומספר בתים שחמקו מההרס.

כותבת הילית "גטו ורשה של היום, הינו שכונה ירוקה בלב העיר ורשה, שרק סימנים בודדים כמו חומה מקולפת וקיר מתפורר נשארו בו בכדי להעיד בדממה על הזוועות שאירעו שם... ממש שם. בזמן שרועי מספר על החיים בגטו, מציץ מחלון אחד הבתים חתול בית יפהפה שמזכיר לי שחיים בבתים האלו אנשים, ומנהלים חיים נורמליים לגמרי... במקום שעבורנו הוא הכי רחוק מהנורמליות."

מישהו אמר נורמליות? מגטו ורשה הסיור ממשיך לכיוון אנדרטת החייל האלמוני הפולנית. אנחנו לא מצפים להרבה, אך מופתעים לגלות את תזמורת הצבא הפולני ויחידת חיילים בלבוש טקסי צועדים במרץ לצלילי המנון לא מוכר. שיירה של לימוזינות נעצרת מול האנדרטה ומולנו יוצא לא אחר מאשר מוחמד זריף, שר החוץ האירני נושא זר לכבודם של החיילים הפולנים. ביקור רשמי של אישיות איראנית בכירה בפולין, כשהקהל מורכב ברובו מקבוצה של עובדי נמל אשדוד וכמה ילדים בי"ס. התלבטנו אם להניף דגל, אך בחרנו לוותר על תקרית דיפלומטית.