נמל אשדוד 2016
אלון אלקריף
המסע לפולין החל עבורי עוד כאן, בארץ, ב-16 במאי 2016 בעת ביקורינו במוזיאון יד ושם בירושלים. ביום זה נחשפתי לראשונה לתמונות, למראות, לקולות, לעדויות ולסיפורים המצמררים של בני עמי בתקופת השואה. בסוף יום זה זכיתי לשמוע את עדותו של מר אשר אוד, ניצול אושוויץ, אשר המחיש בצורה פשוטה אך עמוקה ומצמררת את זוועות המלחמה ואת הזוועה האישית שלו, אשר נחרתו עמוק בזיכרוני.
היום ה-6 לנסיעה, יום שישי ה-3 ביוני 2016 הוא היום שזכור לי ביותר ובעיניי אף היה השיא של המסע. היום התרכז כולו בביקור ב-2 מהמקומות הנוראיים ביותר – מחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ ובירקנאו, שהם בעיני רבים מהווים "סמל" של הזוועות שחווה העם היהודי בתקופת השואה. במקום זה נרצחו למעלה ממיליון וחצי יהודים, והמראות שראיתי שם כמעט לא נתפסו בעיניי כממשיים. הרי איך אפשר להבין כיצד היו הגרמנים מסוגלים לקחת כ"כ הרבה יהודים, לסגור אותם בחדר קטן, חנוק וצפוף ולחנוק אותם בגז..? כיצד בני אדם היו מסוגלים לגרום סבל והשפלה נוראיים כל-כך לאחרים..? הדבר היה בלתי נתפס בעיניי.
היום היה עמוס בתוכן וברגשות והסתיים בקול שירה רמה בטקס מכובד בו השתתפו חברי המשלחת, אשר היווה סיום מרגש בהחלט ליום זה.
בס"ד

באותו ערב ערכנו קבלת שבת שתיזכר עבורי לעוד שנים רבות קדימה. לאחר תפילות יום השישי התרכזו כל חברי המשלחת בחדר האוכל הפרטי שלנו במלון הולידיי אין בקרקוב לסעודת שבת ומזמורים כמיטב מסורת ישראל.
לאחר הסעודה התחלנו לשיר שירי שבת, כאשר פתאום נפתחה הדלת הסמוכה שם גילינו כי בחדר האוכל הצמוד סועדת משפחה יהודית חרדית מארה"ב. ברגע ששמעו כי אנחנו מישראל, החגיגה החלה. אותה משפחה הצטרפה אלינו מיד לריקודים ולשירים והדבר גרם לי ולחבריי למשלחת התרגשות רבה, תחושה של אחדות, של שמחה של עוצמה ושל גאווה בהיותנו יהודים וישראלים במיוחד לאור השבוע הקשה שעברנו בכלל ואותו יום שישי בפרט.
ברצוני להוקיר תודה על הארגון של המסע המופלא הזה על כל הקשור בו, ובעיקר על החברים היקרים שזכיתי לפגוש ואשר ילוו אותי לכל החיים.
מי ייתן ונמשיך לזכור ולהזכיר את זכרם של בני עמינו שנספו בשואה.
באהבה רבה, אלון אלקריף