יומן מסע לפולין

מנהרת הזמן.......

 

בסופו של הביקור בעיירה טיקוצ'ין התאספנו בכיכר השוק לקבלת הסבר בדיוק באותו כיכר שבוא נאספו יהודי העיירה ב 25/08/1941. הרוכלים בשוק סידרו את הסחורה, אמא צעירה שעברה במקום עם ילדה הקט, העיפה מבט קר על שיירת היהודים שהולכים דומם בעיירה, ונתנה יד לבנה. הלכנו בשקט, הליכה קצרה, בטור, לא פצינו פה ולא הבטנו לאחור....

עוד מעט יתחיל המסחר בשוק, החיים ימשיכו כסדרם, ואנחנו כמו קהילת טיקוצ'ין, לשם כבר לא נחזור.

 

כמו יהודי טיקוצ'ין , היעד הבא במסע שלנו היה בורות ההשמדה ביער לופוחובה ...

לאחר 7 דקות של נסיעה, האוטובוס עצר בצד הדרך ונכנסנו לתוך היער השלו – יער לופוחובה.

בשיירה ארוכה צעדנו כמה רגעים עד שהגענו לבורות – בורות הזוועה.

התאספנו לשמוע הסבר מצמרר וקיימנו דיון מעמיק על אותו יום ארור באוגוסט 1941. את פנינו ביער קיבלו לא רק בורות מגודרים שבשקט מחריש מספרים את שהתרחש, אלא גם יתושים תוקפניים שגם דרך הבגדים את עבודתם (למצוץ דם של יהודים) במרץ עושים.

התעטפתי בדגל – דגל ישראל, שנתן לי הגנה מושלמת מול מוצצי הדם !!!

כמה סמלי היה, שם , מול בורות ההשמדה, שרנו את התקווה  ואז הבנתי שדגל, המנון ומדינה – אלו שלושת הדברים שהיו חסרים ליהודים בטיקוצ'ין כדי לקבל את אותה ההגנה שאני קיבלתי מפני מכונת ההשמדה.