היום הרביעי - זמושץ', ליז'נסק ווייליצ'קה

02/06/2016

היום הרביעי במסע מספק אתנחתה. אחרי יום מתיש במיידאנק ולפני היום הבא שיוקדש לאושוויץ חייבים קצת אוויר.

לעיר זמושץ' הגענו כבר בערב הקודם. עיר יפה, עתיקה וגם המלון בו אנחנו מתארחים ממוקם בבניין עתיק ומרשים. את העיר הקים יאן זמוייסקי, אציל פולני שקיבל חינוך איטלקי וחלם להקים את "פדובה של המזרח". הוא הביא אדריכל איטלקי שבנה לו עיר פרטית על פי המודל האילקי של המאה ה- 16. אל העיר הוזמנו תושבים בני לאומים שונים - ארמנים, טורקים וכמובן גם יהודים והיא הייתה דוגמה לעיר של תרבות רנסנס קוסמופוליטית.

במהלך הסיור העיר אנחנו נכנסים לביה"כ הספרדי. נשמע מוזר, אבל אפילו עד לפאתי פולין הגיעו יהודים יוצאי ספרד לאחר הגירוש ומצאו שם בית חדש.

תמונות מזמושץ'

מזמושץ' אנו ממשיכים לליז'נסק, לקבר רבי אלימלך. רבי אלימלך מליז'נסק, מחבר הספר "נועם אלימלך" הוא מגדולי האדמורים החסידיים ומחשובי הוגי הדעות של תנועת החסידות.

בליז'נסק מקבלים את פנינו זוג יהודים, ישראלים, המתגוררים במקום ומחזיקים את בית הקברות היהודי וציון הקבר של רבי אלימלך. רועי מספק הדרכה על תנועת החסידות ודוד זריהם משלים רקע על הרב. חברי הקבוצה מוצאים, כל אחד בדרכו, את רגע ההתייחדות או התפילה במקום וכבר ממשיכים. לפנינו נסיעה ארוכה לכיוון וייליצ'קה.

תמונות מליז'נסק

והנה אנחנו יוצאים לוייליצ'קה. לפני שנגיע למכרות המלח המפורסמים עושים עצירה לא מתוכננת. עוד עיירה יהודית, קולושובה שמה. לא עיירה מפורסמת, לא גדולה וגם סיפור מיוחד לא נקשר בשמה ובכל אופן. את העצירה הזו ביקש תומר, שרושם את השורת הללו. זהו ביקור אישי. בקולבושובה התגוררה משפחת סבי מצד אבי. ממנה יצאו הוריו של סבי והתיישבו בגרמניה, שם נולד סבי, ולקולבושובה שבו ערב השואה, כשענני הרוע כבר הקדירו את שמי אירופה, ומגרמניה גורשו עשרות אלפי יהודים בעלי אזרחות פולנית במה שכונה "גירוש זבונז'ין" (ע"ש המקום בו רוכזו היהודים שגורשו). אל עיירת נעוריו חזר אבי סבי לאחר 30 שנה, יחד עם בניו, בתקווה למצוא פה מקלט בין בני משפחתו. רק סבי, שהיה פעיל ציוני כבר בגרמניה, מצא דרך לצאת לארץ ישראל. אביו ואחיו שנותרו מאחרו בקולבושובה מצאו פה את מותם עם חיסול הקהילה. אני מצטלם ליד ביה"כ הישן, חושב על סבא שהיה פה ממש, מסתכל על תמונה מחתונה משפחתית שצולמה מספר שנים קודם לגירוש, מכל המצולמים שרדו רק שניים. סבי ואחותו.

ובכל זאת משהו שמייחד את המקום: התיעוד. בביקור המוקדם ב"יד ושם" מיצג הקהילות מציג קטעים סרט המתעד את העיירה. במה זכו יהודי קולבושובה שדווקא עיירתם תתועד בסרט? בתחילת המאה ה- 20 היגרו רבים מיהודי העיירה לארה"ב. הם הקימו קהילה בניו יורק, ובי"כ משלהם ועשו מאמץ גדול לשמור על הקשר והזהות כבני העיירה. אחת היוזמות המיוחדות שלהם היתה לשלוח בתחילת שנות ה- 20 צוות צילום שהסריט את העיירה ואת חיי היהודים והוא אחד התיעודים המוסרטים היחידים, של עיירה יהודית אותנטית.

חוזרים לאוטובוס והנה אנו שוב בדרך. הנסיעה לוייליצ'קה ארוכה. נופי פולין הירוקים חולפים על פנינו וזה הזמן למחשבות על מה שראינו עד עתה, וגם להווי הקבוצתי שמגבש אותנו ככל שהימים עוברים.

וייליצ'קה, מכרות המלח. הערב מוקדש לקצת מורשת פולנית ומתחילים עם מכרות המלח.

המכרות הם מתחם עצום שלא ניתן להבין את גודלו עד שלא יורדים לעומקו. מבחוץ לא תראו כלום , אך כאשר אנחנו מתחילים בירידה לעומק המכרות מבינים כי מדובר בקילומטרים רבים שנחפרו במשך מאות שנים. מנהרות על גבי מנהרות שנחצבו למטרה אחת - כרית מלח. מסתבר שכורי המלח היו נשארים מתחת לאדמה תקופות ארוכות וכדי להעביר את הזמן, החלו לפסל ולעצב בסלעי המלח דמויות, סצינות מאגדות וגם אולמות שלמים מעוטרים בעיטורים שונים, והכל ממלח. את הסיור מעבירה לנו מדריכה מקומית ומצחיקה ומשלבת סיפורים ואנקדוטות משעשעות מההיסטוריה המקומית.

מסמר הערב התרבותי מגיע לאחר הארוחה במסעדה המקומית. חבורת זמר וריקוד מקומית עושה שמח בסגנון פולני וחברי הקבוצה מצטרפים לחגיגה!