מיידאנק ולובלין - היום השלישי

01/06/2016

יום רביעי בשבוע. אנחנו כבר יומיים בתוך המסע ומתחילים להרגיש את העומס הרגשי, וגם הגופני. מצד שני החיבור בין חברי המשלחת הופך להיות דבר מוחשי ולא מובן מאליו שילווה אותנו בהמשך.

אמנם כולם כאן עובדי נמל אשדוד, אבל למעשה רוב האנשים אינם מכירים זה את זה, או שחולקים היכרות שטחית בלבד. צריך לזכור שמדובר במקום עבודה גדול, כ- 1,400 עובדים שפזורים בין מחלקות שונות והמסע הזה הוא ההזדמנות הראשונה להכיר.

היום הזה במסע מוקדש ברובו לביקור במחנה מיידאנק ובסופו בעיר לובלין ובישיבת חכמי לובלין. לאחר השכמה וארוחת הבוקר עולים לאוטובוס: "ג'ין דוברה כריס, ג'ין דוברה מריאן". הקללה היומית ביידיש ושיר האירוויזיון ואנחנו עוזבים את ורשה, בה התארחנו ביומיים הקודמים, ויוצאים לדרך למיידאנק.

מיידאנק הוא שילוב של מחנה ריכוז עם מחנה השמדה. המחנה החל לפעול כמחנה ריכוז בו נאסרו אסירים פוליטיים פולנים, אך בהמשך נבנו בו תאי גזים וקרמטוריום לשריפת הגופות.

אנחנו מגיעים לכניסה למחנה. הדבר שבולט מייד הוא הקרבה לעיר לובלין. מחנה מיידאנק ממוקם ממש "מעבר לפינה" של שכונותיה החיצוניות של העיר ומי שיושב על המרפסת בבתים הסמוכים יכול לראות כל מה שקורה בצד השני של הגדרות המחושמלות.

עבור מי שצפה בסרטי שואה, או ראה תמונות בספרים המקום הזה הוא הדגם הקלאסי של מחנה ריכוז. אנחנו הולכים בשביל לקראת שער הכניסה ולפנינו מתגלים גדרות התיל המחושמלות, מגדלי השמירה וביניהם שורות של ביתני עץ. צמרמורת.

אנחנו מתחילים בסיור ורועי, כדרכו, משלב את הסיפור הכללי עם סיפור אנושי, הפעם סיפורה של ילדה בשם הלנה בירנבאום שהגיע למחנה עם אמה. הלנה ניצלה בסופו של דבר ובעדותה סיפרה על רגעי האימה כאשר הופרדה מהאם והבינה "אמא איננה". ליד גדר התיל המחושמלת שמפרידה בין חלקי המחנה מספר לנו רועי שהתפקיד האהוב ביותר על הלנה היה ניכוש העשבים במרווח הצר בין שתי הגדרות המחושמלות. בתוך הגיהנום של מיידנק, מצאה הילדה הקטנה רגעים של שקט, של שלווה, רק כאשר אולצה לזחול בבוץ במרווח צר ביותר בין שתי גדרות חשמליות, שכל נגיעה בהן תביא לה מוות מיידי, ולנכש עשבים. שם איש לא הציק לה ולא התקרב אליה.

אם את טרבלינקה מרגישים בעיקר בזכות ה"אין", השקט והריקנות שבמקום הרי שמיידאנק חובט בך ישר בבטן. מדובר בחוויה חושית, בעין, בריח ובדמיון שמתעורר מהשילוב של כל אלה יחד ומעלה זיכרונות ואסוציאציות מכל הסרטים, הספרים והסיפורים. הכל הופך פתאום למציאות עם ביתני העץ, חדרי הגזים, הקרמטוריום ופחיות של גז "ציקלון B" בחדר צדדי ששימוש כמחסן.

הריח, הריח מצטרף לחוויה במיידאנק. כאשר נכנסים לצריפים ולביתנים, ביום קיץ חם והכל דחוס, ובאוויר עומד ריח, שאולי מגיע סתם מלוחות העץ מהם בנויים הביתנים ולא נותן להתחמק מהמחשבות ומהתמונות שעולות בדמיון בחדר המקלחת שכמו נלקח מסרט השואה האחרון בו צפינו. מסתבר שהפעם זו מקלחת אמיתית. פה באמת קילחו ו"חיטאו" את האסירים. אלא שהחדר הצמוד הוא חדר הגזים, מי שלא עבר לעבודות כפיה נלקח לכאן ובלילה פינו את הגופות לקרמטוריום שממוקם בראש גבעה בקצה המרוחק של המחנה.

אנחנו ממשיכים בסיור שחוצה את המחנה לכיוון ארובת המשרפות בראש הגבעה. בביתנים השונים ישנם מוצגים ומיצגים שמספרים את סיפורם של האסירים. והנה הגענו לראש הגבעה. לכאן הגיעו בלילות מפני הגופות. כאן נשרפו גופותיהם של המתים בתאי הגזים. קבוצה חרדית שהגיע למקום לפנינו עורכת תפילה במקום וקולו של החזן נשמע זועק בין הקירות.

בשלישי בנובמבר 1943, במה שכונה ע"י הגרמנים מבצע "חג הקציר", הצטוו אסירי המחנה לחפור 3 בורות גדולים. אל הבורות הובלו אחרוני יהודי אזור לובלין, אסירי המחנה, בקבוצות של 100 אנשים. על רקע מוסיקה מחרישת אזניים שהושמע ע"י אנשי ה- SS, נורו כ- 18,000 יהודים וגופותיהם נשרפו בבורות. לאחר שנים נאסף האפר מהבורות והושם באנדרטה בצורת כיפה. שם, תחת האנדרטה, אנחנו עורכים טקס זיכרון.

תמונות ממחנה מיידאנק

לובלין

היציאה ממיידאנק קשה. האווירה כבדה. המשך הסיור להיום מוביל אותנו אל העיר הסמוכה לובלין. שם העיר מוכר לכל מי שיש לו "רקע פולני". מדובר בעיר גדולה למדי שהייתה בה קהילה יהודית נודעת שכונתה "ירושלים דפולין". סיור קצר בעיר העתיקה של לובלין מתקצר עוד יותר כשפעם נוספת הקיץ הפולני תופס אותנו לא מוכנים עם גשם זועף.

כ- 500 שנה של התיישבות יהודית בעיר לובלין הסתיימו בשואה, אך עד אז הייתה זו אחת הקהילות החשובות בפולין. בעיר התגוררו והתפרסמו רבנים חשובים והתקיימו בה חיי רוח וישיבות מרכזיות. אחת מהן, "ישיבת חכמי לובלין", היא היעד הבא שלנו. הישיבה הוקמה בשנת 1930 על ידי רבי מאיר שפירא (מייסד מפעל הדף היומי). בעת הקמתה הייתה הישיבה מן המפוארות שבפולין והתפרסמה בכך שסיפקה את כל צורכי התלמידים, לרבות אוכל ולינה, כך שלא היו צריכים להיסמך על בעלי בתים בסביבה כפי שהיה נהוג עד אז.

בבניין הישיבה אנו מתפללים מנחה, בהובלתו של דודו זריהם כמובן, וממשיכם ליעד הבא שלנו העיר זמושץ'.